Dandelion Fields
בסיום קורס חובלים עידו חוה רצף של אירועים שדחקו אותו לאט לאט למנהרה ללא מוצא. המרחק בין עידו המוכשר, המוצלח, המסוגל והמתמודד עם כל אתגר לבין הקשיים שהוא חווה וחוסר היכולת לקבל עזרה כשביקש, הלך וגדל.

עידו אהב את השירות הצבאי והיה גאה בבחירה שלו להיות חובל. הוא אהב את את הארץ, את החברים והאמין שהעולם הוא מקום טוב לחיות בו. 
20200724-2020-07-20-sheffi-0051.jpeg

צמתים בחיים של עידו

עידו נולד בכפר נטר, לאבא אייל ואימא נועה. אח בכור לעומר, שני וגלי. ילד טבע, עם עיניים כחולות גדולות וחיוך מבויש ורחב. עם הגיטרה הראשונה שקיבל ליום הולדת 12 הוא גדל לתוך המוסיקה שהפכה להיות מרכזית בחייו הבוגרים. עידו כתב, הלחין, וניגן בכל הזדמנות שרק הייתה לו.

 

עידו היה שחקן כדורסל והיה חלק מנבחרת טרום הקדטים של ישראל.

 

​לקראת החטיבה, עברה המשפחה לגבעת עדה, ועידו עבר לבית הספר "מבואות עירון" במסגרת מגמת המוסיקה. מעבר למקום חדש הוא תמיד אתגר ולאט לאט עידו מצא חברים חדשים, והתאהב בגבעה.

 

כשנסע עם משפחתו לשליחות בלונדון, הצטרף לצופים והיה חלק פעיל בקהילה היהודית. לאחר התלבטות ארוכה, החליט לדחות את השירות הצבאי ולצאת לשנת שירות במסגרת הסוכנות היהודית. הוא היה חלק ממשלחת לניו יורק, ושהה במנהטן במשך שנה בעבודה עם הקהילה היהודית. בסיום השנה חזר לצבא והתגייס לקורס חובלים. הוא סיים את הקורס והוצב בתפקיד פיקודי על ספינת ה"כידון".

בסיום קורס חובלים עידו חווה רצף אירועים שדחקו אותו לאט לאט למנהרה ללא מוצא. המרחק בין עידו המוכשר, המוצלח, המסוגל והמתמודד עם כל אתגר לבין הקשיים שהוא חווה וחוסר היכולת לקבל עזרה כשביקש, הלך וגדל. עידו אהב את השירות הצבאי והיה גאה בבחירה שלו להיות חובל. הוא אהב את הארץ, את החברים והאמין שהעולם הוא מקום טוב לחיות בו.

במהלך חמשת החודשים האחרונים לחייו, עידו עמד בפני לחצים נפשיים עצומים מצד המערכת הצבאית. עידו היה דמות מרכזית, מוערכת ואהובה ולמרות שחזר והתריע על הקשיים בפני חבריו ומפקדיו מצוקתו לא נשמעה.